<h1>בה"ג הלכ' קצובות דבני מערבא</h1>
<h2>דף כז:</h2>
(יבמות מ"ב:) סתם ומחלוקת הלכה כסתם. (עירובין מ"ו:) רבי מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי, רבי יהודה ור' יוסי הלכה כרבי יוסי. ר' שמעון ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. ר' אלעזר ורבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב שנחלקו עם רבי יוסי הלכה כרבי יוסי. כל אלה הלכה כרבי יוסי במה דברים אמורים בזמן שנחלק עליו אחד אבל אם נחלקו עליו חכמים הלכה כחכמים. רבי מאיר ורבי שמעון הלכה כרבי שמעון. רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי שמעון. רבי מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. ר' יהודה ור' אליעזר בן יעקב הלכה כרבי אליעזר בר יעקב, רבי ור' אלעזר בר' שמעון הלכה כרבי. ר' ורבי יוסי בר' יהודה הלכה כרבי. רבי ורבי ישמעאל ברבי יוסי הלכה כרבי, במה דברים אמורים שלא אמר משום אביו אבל אמר משום אביו הלכה כאביו. רבי ורבי שמעון בן אלעזר הלכה כרבי, וכל מקום שאמר רבי שמעון בן אלעזר בלא מחלוקת הלכה כמותו. רבי ורבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון כולם עם רבן שמעון בן גמליאל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, וכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וציידן וראיה אחרונה. וכל מקום ששנינו במשנתינו באמת ובמה דברים אמורים ואימתי בזמן הלכה למשה מסיני. רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע. רבן גמליאל ורבי יהושע הלכה כרבן גמליאל. רבי עקיבא ורבי טרפון הלכה כרבי עקיבא. רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי הלכה כר' עקיבא. בית שמאי ובית הילל הלכה כבית הילל, חוץ מבית שמאי אומרים מכבדין את הבית שהלכה כבית שמאי.
<h2>דף לב.</h2>
(תוספתא סנהדרין פ"ז) אין שואלין מעומד ואין משיבין מעומד ולא מגבוה ולא מרחוק ולא מאחורי הזקנים. אין שואלין אלא בענין ואין משיבין אלא במראה, ולא השואל בעניין רשאי לשאול יתר משלש הלכות. אחד שואל ואחד אומר שלא להשאיל נזקקין לשואל. והמשאיל מעשה צריך שיאמר מעשה אני שואל. והשואל בענין והשואל שלא בענין משיבין את השואל בעניין, והשואל שלא בענין צריך שיאמר שלא בעניין שאלתי דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים אינו צריך שכל התורה עניין אחד. עניין ושאינו עניין נזקקין לעניין. מעשה ושאינו מעשה נזקקין למעשה. הלכה ומדרש נזקקין להלכה. מדרש והגדה נזקקין למדרש. מדרש וקל וחומר נזקקין לקל וחומר. קל וחומר וגזירה שוה נזקקין לקל וחומר. חכם ותלמיד נזקקין לחכם. תלמיד ועם הארץ נזקקין לתלמיד. היו שניהם חכמים שניהם תלמידים שניהם עמי הארץ שתי הלכות שתי תשובות ושני מעשה, הרשות ביד התורגמן. חכם שנכנס אין שואלין אותו עד שתתיישב דעתו וכן תלמיד חכמים שנכנס אין רשאי לשאול עד שתתיישב דעתו. נכנס ומצאן עוסקין בהלכה לא יהא קופץ לתוך דבריהם עד שידע באיזה ענין הם עוסקין, אם עשה כן על זה נאמר שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם.
